"גשם, גשם משמיים, כל היום טלאור במים" ככה היו שרים לי חברי לקבוצה בחוגי סיור. הייתי נכנסת לכל בריכה ומעין ומסרבת לצאת, מותחת את השהות עד כמה שיכולתי. אילו רק ידעתי שמסביב למעיינות ישנם צמחים שאפשר לאכול אותם כנראה שלא הייתי מוכנה לצאת לעולם :)
המטיילים במעניינות לאורך השנה יוכלו להבחין כי יש קבוצת צמחים אופיינית שאפשר למצוא ליד רוב המעיינות ובנוסף ליד נחלים קטנים בעלי זרימת מים איטית יחסית. צמחים אלו אפשר ללקט במהלך כל השנה, אם כי פעמים רבות ליקוט שלהם כולל שחייה בתוך המים הקרים ובמקרים כאלו היכולת האישית להתמודד עם קור עומדת למבחן. אם הקור לא יעצור אותך מללקט, אלו הצמחים שאפשר למצוא:
גרגיר הנחלים - צמח ממשפחת המצליבים אשר מתאפיין כמו כל המשפחה בפרחים בעלי 4 עלי כותרת בצורת צלב וטעמו החריף. לגרגיר פריחה לבנה והוא יכול לפרוח ברוב חודשי השנה.כאשר אנו מלקטים את גרגיר הנחלים יש להקפיד להשתמש במספריים או סכין מכיוון שאם נמשוך עם היד אנו עלולים לתלוש את הצמח מן השורש שנוהג להתבסס באדמת בוץ בגדות הבריכה או הנחל. זהו צמח מאוד מקובל במטבח הערבי המקומי וגם במטבח המודרני.
כרפס הביצות - קרוב משפחתו הרחוק של הסלרי המוכר לנו. המראה הראשוני לא מצביע על הקשר בין השניים אבל אפשר לראות את הדימיון בברק העלים ובטעם של משפחת הסוככים. לצמח פריחה לבנה בצורה של חצאי כדור - מטריות קטנות ומקובצות. בנוסף לברק העלים, הגבעולים מצולעים וחלולים. אפשר ללקט ממנו את העלים לסלט וגבעולים עבים ניתן למלא.
נענע משובלת- לא סתם אומרים לשתול נענע מתחת לברז מטפטף! במקור נענע היא צמח מים. חלקנו מכירים אותה גם בשם מנטה מכיוון שהחומר הפעיל בסוג נענע הוא מנטול אשר ריכוזו משתנה בין הצמחים השונים. לנענע המשובלת עלים מאורכים והמגע שלהם מזכיר מגע קטיפה שמעניקות השערות הדקיקות שעל העלה. קל מאוד להבחין בה על ידי הריח החזק שהיא מפיצה. מומלץ ללקט ולייבש. לאחר הייבוש ניתן לפורר בקלות את העלים ולשמור כתבלין.
סוף - בילדות נהוג היה לומר קנה סוף, אך מסתבר שאלו שני צמחים שונים. בעוד שקנה נחשב כצמח לבנייה, הסוף היה לצמח קליעה בארץ. היו מכינים ממנו מחצלות וכובעים, אך מעט מאוד התייחסו אליו כמזון. זהו צמח מאוד נפוץ ברחבי העולם וישנם מקומות בהם הוא שימש כעיקר התזונה ואפילו כמזון על.
ליקוט הסוף מצריך כניסה למים ומשיכה של קנה השורש מן הבוץ. לעיתים זאת משימה שדורשת כוח בעיקר שמדובר בצמח עבה וותיק. אני נוהגת ללקט את הצמחים הצעירים יותר כי הם נמשכים החוצה בקלות. הסוף מסמן נוכחות של מים באדמה ולעיתים ניתן למצוא אותו באיזורים בהם אין מקווה מים על פני השטח, אך ניכר מתוואי השטח כי מים נקווים במאגר תת קרקעי. במקרים אלו לעיתים יש צורך להשתמש בכלי חפירה כדי לשלוף את הקנה.
שורש הסוף הוא מקור מצוין לפחמימות ניתן לצלות אותם, לקצוץ ולהכניס כירק או לאפות. בנוסף, אפשר לאכול את חלקי הגבעול הצעירים שנמצאים בין העלים. זהו חלק רך ולבן אשר מזכיר ספגטי.
בחודשי הקיץ פורח הסוף, הפריחה שלו נראת כמו נקניקיה אשר מתנשאת מעל הצמח והאבקה שעליה נחשבת למקור חלבון מצוין. אפשר להוסיף אותה באפייה או לפזר מעל סלטים.
ליקוט סוף
מתכון אהוב שכדאי למהר לפני שהעונה שאפשר להשיג את כל המרכיבים שלו טריים תיגמר:
סלט מרענן בצד הנחל
מצרכים: עלי גרגיר הנחלים, פירות שסק, אבוקדו ומלפפונים.
לרוטב: שמן זית, לימון, כף חומץ, מלח ופלפל.
קוצצים את עלי גרגר הנחלים.
חוצים את פירות השסק ומסלקים את הגרעינים.
מקלפים את האבוקדו וחותכים לקוביות.
חותכים את המלפפונים לעיגולים או קוביות.
מערבבים הכל יחד.
מכינים רוטב: מערבבים יחד מיץ מחצי לימון, 4 כפות שמן זית, כף חומץ ומלח ופלפל.
יוצקים את הרוטב על הסלט ומערבבים.
