יש לי סוד לספר לך! ליקוט הוא בכלל לא העניין מבחינתי.
הסיבה המרכזית שאני עושה את מה שאני עושה היא כי אני רוצה שיותר א.נשים יצאו החוצה, אני רוצה שישימו יותר לב לצמחים ובעלי החיים שמסביבנו, אני רוצה שנתחבר יותר לטבע ולא.נשים סביבנו.
פעם לפני הדרכות הייתי ממש יושבת וסופרת על כמה צמחים אני הולכת לדבר, הרגשתי שאני צריכה להגיע לאיזשהו מינימום כדי שההדרכה תהיה מוצלחת.
היום אני מבינה שאפשר שבכל מפגש נדבר על אותם צמחים ונתבונן עליהם לאורך כל עונות השנה ונשים לב לשינויים שהם עוברים וזה יהיה הרבה יותר משמעותי למשתתפות ולי מאשר אם נפגוש המון צמחים בלי לעצור ונכיר אותם.
היום אני מבינה שאני יכולה להראות צמח שכבר מוכר ומלוקט ועדיין אני יכולה לגרום לכל מי שמסביבי להתרגש ממנו ולחוש פליאה.
בחודש האחרון פגשתי ילדותים בבית ספר, גננות, גימלאים וגימלאיות, משפחות ונשים ופשוט היינו שם בחוץ, עם הצמחים וגם עם בעלי החיים וחווינו אותם. לא חלפנו על פניהם, לא ליקטנו רק כדי לבשל ולהזין את הבטן, ליקטנו והיינו כדי להזין את הנפש ולהתרגש מחדש מהטבע.
כשאני יודעת שאלו הדברים שקרו במפגש הליקוט, אני יכולה להגיד שמבחינתי היה מפגש מוצלח.
חוויה שתלך עם מי שפגשתי הלאה לתוך החיים ובתקווה גם תיטמע בתוכם.
