כאשר גרנו בכרמי יוסף, כל שנה בתחילת הקיץ היינו עורכים את המסע הגדול למעין עין ורדה. יחד עם הכלבים שלנו וכמה חברים וחברות היינו יורדים במורד הגבעה כדי להגיע למעין. האמת לאמיתה היא שהמעיין היה רק תירוץ והסיבה האמיתית לטיול הייתה ליקוט ניצני הצלף. מכיוון שהניצנים קטנים, נדרשת כמו גדולה מהם כדי למלא צנצנת. מכיוון שזאת מלאכה מעט סזיפית, היינו מביאים תגבורת כדי לעזור לנו ללקט כמות מכובדת.
אם השנים למדתי מספר טריקים שעזרו לי להקל את מלאכת הליקוט שעלולה להיות דוקרת וקוצנית ובסרטון אני שמחה לחלוק אותם איתכם:
ועכשיו, אחרי שליקטנו את הצלפים, מה עושים איתם? אוכלים אותם ככה? התשובה היא לא. את ניצני הפריחה וגם את הפירות שנקראים אביונות נהוג לאכול אחרי כבישה. אני כל השנים כובשת לפי מתכון של אורי מאיר-צ'יזיק ותמיד מקבלת מחמאות גם ממי שאני ממליצה לו על המתכון. השנה דיברתי על כבישה של צלפים עםחברי הקולינרי אלון, הוא סיפר שהוא ליקט צלפים רבים ושלח לי תמונות. הופתעתי לגלות שהוא כובש אותם במלח. האמת, שטרם ניסיתי ונדרש עוד מחקר אבל אני יודעת שאלון מכין רק דברים טעימים ;)
בינתיים מזמינה אתכן להצטרף למחקר וללקט צלפים ולנסות לכבוש במלח.
מאוד פשוט:
משרים את הצלפים ליומיים.
אחרי יומיים מסננים ומעבירים לצנצנת עם מלא מלח גס.
פותחים אחרי חודש או יותר.
מחכה לשמוע אם ניסיתן ואם היה טעים :)
