חג שבועות לפנינו, חג הקציר, חג הזוהר של השיר ים השיבולים. בתור ילדה תמיד חשבתי שכל השיבולים בים השיבולים שנוצר בתחילת הקיץ הן שיבולי חיטה. אומנם בשדות החקלאיים מגדלים חיטה, אך בשדות הבר רוב השיבולים אינן שיבולי חיטה. נפוץ יותר למצוא שיבולי שעורה, בן חיטה או שיבולת שועל אבל חיטה נדירה היא מאוד בבר.
הרבה שנים חלפו עד שגיליתי את התגלית הזאת ובכלל למדתי לזהות בין חיטה לשעורה. מסתבר שסוד ההבדל טמון במלענים או מלען ביחיד.
מלען הוא חלק מהעטיפת הזרע של הדגניים, הוא השערה הארוכה והנוקשה אשר בקצה שלה נמצא הזרע וצורתה כצורת חץ. למינים של שעורה יש מלען אחד לכל זרע בעוד שלחיטה יש מספר מלענים לכל זרע.
אם טיילתם לאחרונה בין שיבולים, כנראה שגרביכן נתמלאו חצים של דגנים שונים וכבונוס ייתכן והרגשתם משהו עולה במעלה המכנס, אלו מלענים עקשנים אשר נתפסים בגרביים ובגלל תנועת ההליכה עולים למעלה.
בארץ ישנם מעל 200 מיני דגניים אשר גדלים בבר. רובם הגדול לא אכיל וגם אלו שאכילים דורשים עמל רב כדי ללקט חופן זרעים מספק. אני קוצרת את הנבטים בסתיו לטובת מיץ נבט חיטה אך לאחר מכן אינני משתמשת בהם לתזונה.
בעונה הזאת אפשר ללקט שיבולים של דגניים שונים ולקלוע בהם. בשיטוט מהיר ביו-טיוב מצאתי את הבלוג המצולם של אמבר - The Woodland Elf שמעלה המון סרטונים על אומנות שימושית וגם על הכנת תחפושות.
היא מסבירה בצורה ברורה ופשוטה איך להכין קמעות משיבולים,
בסרטון תוכלו לראות איך להכין את השיבולים לקליעה:
אפשר לקלוע עין אינדיאנית משיבולים:
או פשוט לקלוע צמות משיבולים:
וחוץ מזה... דבר ממש מגניב שלמדתי לאחרונה מאילנה שטיין האמא של לוח שנה בגינה, שאפשר להכין קשים לשתייה משיבולים! כמובן שהכנו גם בעצמנו!
פשטות לשמה - יוצאים לשדה ומחפשים דגניים - עדיף חיטה או שיבולת שועל שקוטר הגבעול שלהם גדול. גוזרים סמוך לפרק שעל הגבעול ויש לכם קש טבעי, מתכלה, אפס פסולת ואפס כסף.
