משפחת המצליבים הינה אחת המשפחות הנפוצות ביותר בישראל.
אפשר למצוא נציגים שלה באיזורי החורש הצפוניים ובאיזורים המדבריים בדרום.
בחלק התרבותי של המשפחה נוכל למצוא צמחים רבים שנהוג לאכול לדוגמא: כרוב, כרובית, קולורבי, ארוגלה, צנון ולפת, ובנוסף אנחנו אוכלים חלקי צמח שונים. לעומת זאת כאשר מדובר בצמחי הבר לרוב העלים והפרחים הם הנאכלים ביותר ובחלק מן הצמחים גם הזרעים, אם כי כל חלקי הצמח אכילים.
לעיתים קרובות כאשר נפגוש צמחים מן המשפחה ששמם זהה לשם של צמח תרבותי, לדוגמא צנון מצוי או כרוב החוף, אני נשאלת אם נאכל את השורש של הצנון המצוי כמו צנון תרבותי או שיחפשו את מבנה העלים הכדורי של כרוב תרבותי אצל כרוב החוף.
באופן מפתיע, רוב המצליבים התרבותיים פותחו ממין בר אחד שנקרא כרוב הבר והקשר הגנטי בין מיני הבר המקומיים בארץ לבין הזנים התרבותיים שחקלאיים מגדלים הוא קשר רחוק.
המשותף לכל המצליבים (מיני הבר וזנים תרבותיים) הוא שלכולם פרח בעל 4 עלי כותרת בצורת צלב. כאשר מזג האוויר מתחמם פרחי המצליבים פורחים וקל מאוד לזהות אותם. את פריחת חרדל השדה, צנון מצוי וכרוב החוף יצא לי כבר לראות החל מחודש ינואר, אך מינים אחרים לרוב פורחים בחודשים פברואר עד אפריל.
צמחי המצליבים מייצרים חומרים אשר מטרתם למנוע אכילה של מזיקים. אם כי קיימים מינים של פרפרים כמו לבנין הכרוב ולבנין הצנון שפתחו התאמה והזחלים שלהם ניזונים בעיקר מצמחים במשפחת המצליבים.
אותם חומרים מייצרים גם את הטעם הייחודי של משפחת המצליבים שנע בין החריפות של החרדל למרירות המיוחדת של הכרוב.
בגיליון מרץ של לגלות את הטבע מחוץ לבית תוכלו למצוא מידע על משפחת המצליבים ומתכונים שאפשר להכין יחד עם הילדות והילדים.