מִיקָה וְאַלּוֹן יוֹצְאִים לְגַלּוֹת מָה קוֹרֶה כְּשֶׁמִּתְחַמֵּם.
הַטֶּבַע נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם, 
הוּא מַמָּשׁ מִחוּץ לַבַּיִת שֶׁל כָּל אַחַת וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ. 
עַכְשָׁו, כַּאֲשֶׁר הָאָבִיב מִתְקָרֵב לְסוֹפוֹ, זֶהוּ זְמַן מְצֻיָּן לָצֵאת לְגַלּוֹת מַהִי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַהִתְחַמְּמוּת בַּחוּץ.
 
אֲנִי מַזְמִינָה אֶתְכֶם לָצֵאת יַחַד כְּמִשְׁפָּחָה 
וְלַחְגֹּג בְּחֹדֶשׁ שָׁלֵם שֶׁל חֲוָיוֹת בַּטֶּבַע מִחוּץ לַבַּיִת.
צְאוּ הַחוּצָה וְגָלוּ אֵילוּ צְמָחִים מְלַבְלְבִים וְאֵילוּ קְמֵלִים;
הַרְגִּישׁוּ אֶת טַל הַבֹּקֶר וְחַפְּשׂוּ אֵיךְ הוּא מְנַצְנֵץ עַל קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ;
וְיוֹתֵר מִכֹּל, אֲנִי מְקַוָּה שֶׁתֵּהָנוּ יַחַד בְּתוֹר מִשְׁפָּחָה 
וְתָחוּשׁוּ פְּלִיאָה וְחִבּוּר לַטֶּבַע וְכַמּוּבָן זֶה לַזּוֹ.